תשעה באב - יום של חורבן. של צום. של כאב. אבל גם – של תקווה.

זה קרה בדיוק לפני שלוש שנים, בתשעה באב. יום של חורבן. של צום. של כאב. אבל גם – של תקווה. 15,000 נשים מכל הארץ הצטרפו לזום אחד. לא כדי לבכות – אלא כדי להתחזק. אישה אחת דיברה על הילד המיוחד שלה, שנייה על גירושים, שלישית על שירות בכנסת, רביעית על אובדן בעלה בקרב. וכל אחת – הביאה את האור שלה. אני זוכרת את עצמי יושבת על הרצפה, בצום, בלי איפור, עם טלפון על חצובה – ומולו ים של נשים שמרימות אחת את השנייה במילים של אמונה וישועה. כי גולה וגאולה – זה כמעט אותו דבר. רק תוסיפו א', את אלופו של עולם – והכל